יצחק כהן

חזון

בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לתחומי הגוף והמיניות במגזר הדתי. אחרי שנים של שיח מהוסס שנלחש בחדרי חדרים ונע בעיקר סביב האסור והמותר, נשמעת עולה מעברים שונים ומשונים בקשה לחיים מיניים מלאים ועשירים, ובעיקר מודעים ומדוברים יותר. התהליך אמנם עודנו בראשיתו, אבל נראה שאפשר לדבר על פריצת דרך בקרב המגדר הנשי שבמגזר הדתי אך בקרב המגדר הגברי השיח על גוף ומיניות, ועל יחסם לצורת הקיום הדתית, עודנו בחיתוליו. כאן אני מבקש לתרום את חלקי.

בהשראת הפרויקטים של תמר מור סלע ("ערות - נשים מדברות מיניות", ידיעות אחרונות 2017), רון דהן ("מתעוררים - גברים מדברים מיניות", ידיעות אחרונות 2020) ויוסי אשור ("זקופים - גברים מדברים מיניות", מודן-אריה ניר 2020) שפנו לראיין נשים וגברים על חוויותיהם המיניות ועיבדו את הראיונות הללו למונולוגים שפורסמו בספרים, הבנתי את הכוח המחולל הטמון בפלטפורמה של הגשת והנגשת הסיפורים האישיים כמות שהם. החזון שלי הוא לפנות לגברים שגדלו במגזר הדתי או שהצטרפו אליו במהלך חייהם ולראיין אותם על חוויותיהם ותובנותיהם לגבי התחום המיני – לכשעצמו, וביחס למסגרת החיים וצורת הקיום הדתית. את הראיונות הללו נעבד לכדי מונולוגים שיפורסמו כספר או בפלטפורמה אחרת.

שם הפרויקט הוא "ללמוד אני צריך" והוא יונק השראה מהסיפור התלמודי על האמורא רב כהנא ששכב תחת מיטת רבו בשעת התייחדותו של האחרון עם אשתו כדי ללמוד דבר או שניים על חייו האינטימיים. כשאמר לו רבו "צא מכאן, שאינו דרך ארץ לעשות כן" ענה לו רב כהנא "תורה היא וללמוד אני צריך" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף סב עמוד א). סיפור נועז זה מחזיק את הרעיון שאני מבקש לאמץ, שאין נושא שאי-אפשר לדבר עליו ואין מקום שאי-אפשר להיכנס אליו כדי ללמוד.

אני מודע לאתגר שבפרויקט כזה, מעצם טיבו של הנושא ומעצם רגישות השיח לגביו בקרב המגזר הדתי. למרות זאת ובגלל זאת, אני מאמין בחיוניות שלו, לטובת רווחתם ואיכות חייהם של הגברים במגזר הדתי ולטובת המגזר כולו. תקוותי היא שפרסום של קובץ כזה יעורר הדים בקרב המגזר ויעודד שיח פתוח וכן יותר בקרב חברים, זוגות, אנשי חינוך ומעצבי דעת קהל, מתוך הבנה שמדובר בצומת מאתגר ומתוך מודעות לכך שיש צורות רבות לחצות אותו בטוב ובבטחה.