במסגרת לימודי המנהיגות נפגשו עמיתי מחזור ג' של תכנית מנדל למנהיגות מקומית בבאר שבע, וכן עמיתים ובוגרים מתכניות אחרות, לשיחה כנה עם אלוף (מיל.) עמרם מצנע.
עמרם מצנע הוא בעינינו סמל למנהיגות ראויה. אין הכוונה לתוכן עמדותיו דווקא, אלא לאומץ לבו הציבורי, נכונותו לקבל על עצמו אתגרים, ובעיקר נכונותו להנהיג. כלומר, לא להיות מובל על-ידי הכמיהה להיות נאהב, פופולרי ומקובל.
את המפגש, שהתקיים במרכז מנדל למנהיגות בנגב, הובילו שניים מעמיתי התכנית – גל חורב ותמר שימי, ואלה לא חסו על מצנע: הוא התבקש לתאר לא רק את מאפייני מנהיגותו כי אם גם את נקודות התורפה שלה. הוא עומת עם הישגים ועם כישלונות, עם דימויי הצלחה ועם ביקורת, ותולדות חייו תוארו במשקפי המנהיגות שאחז בה בכל תקופה: מפקד בצה"ל, ראש עירייה גדולה (חיפה), ראש רשות קטנה (ירוחם) ועמידתו בראש מפלגת העבודה.
כאשר התבקש לציין תכונה שאפיינה את מנהיגותו, אמר מצנע: "אמינות, כנות, יושר". הוא תיאר אנקדוטה מבדחת שבה במהלך שידור רדיו, בעת כיהן כראש עיריית חיפה, אמר למאזין בשידור חי שבעיה מסוימת הקיימת ברחוב שבו הוא מתגורר לא תיפתר על-ידי העירייה בקרוב. הוא ציין כיצד עובדה פשוטה וישירה זו נתפסה גם על-ידי המאזין עצמו וגם על-ידי אנשים בקרבתו כבלתי לגיטימית מבחינה ציבורית: "יש כל כך הרבה דרכים להגיד לא, להחליק את הדברים... היית מוכרח להגיד בפנים 'לא'?"
ובכן, עלתה השאלה כיצד הצליח אדם כל כך "לא פוליטי" בזירה הפוליטית? לדעת מצנע, התשובה הפשוטה היא שהוא כלל לא הצליח. מפלגת העבודה בראשותו לא ניצחה בבחירות, כידוע, ואישיותו כמנהיג לאומי לא עמדה במבחן התוצאה בקלפי.
שאלות נוקבות אחרות שעמן התמודד מצנע באותו "ערב ללא רחמים" נגעו למעבר מחיפה הגדולה לירוחם הקטנה, לעובדה שהעדיף לפרוש מצה"ל ובכך, לכאורה, "הפקיר" את הזירה לקצינים מוסריים פחות, ולעובדה שהסכים לשוב לפוליטיקה במסגרת מפלגת "קדימה".
אחד המאפיינים החריגים בתשובותיו של מצנע הוא ההכרה המתמדת באפשרות שהוא טועה. בעיניו, טעות במבחן התוצאה מזיקה הרבה פחות מטעות במבחן האופי. "תוצאה אכן יכולה להיות רעה", אמר, "בוודאי כאשר מתבוננים על החלטות בפרספקטיבה הסטורית. ואולם, מנהיג שאינו ניחן באומץ, ביושר, במוכנות שלא לשאת חן – אינו ראוי לתפקידו". כה רבים הפוליטיקאים הכושלים במבחנים הללו...
