שלושת החודשים האחרונים חווינו מסע מרתק אל המקורות הקדומים והראשוניים שלנו, מוסלמיים ויהודיים. מסע שורשי של לימוד משותף, של תובנות והבנות, של העמקה וחזרה אלינו, למציאות של כל אחד ואחת מאיתנו.
המסע כלל ארבעה מפגשי למידה וריטריט בוגרים. את שני המפגשים הראשונים בסדרה הנחו ד"ר מוחמד אלעטאונה מאוניברסיטת בן-גוריון, החוקר את האסלאם המודרני ואת התפתחות ההלכה המוסלמית, וד"ר רות קלדרון, חברת כנסת לשעבר וחוקרת תלמוד ואגדה. את המפגש השלישי והרביעי הנחה קאסם אלצראיעה, חבר סגל במרכז מנדל למנהיגות בנגב, לצדה של ד"ר רות קלדרון.
המפגש הראשון עסק במהות האדם. המפגש החל במבוא ראשוני על שתי הדתות ועל התפתחות הזרמים השונים בכל אחת מהן. לאחר מכן למדנו בחברותות של טקסטים מהתורה, מהתלמוד ומהקוראן. מעניין היה לגלות כי גם בקוראן וגם בתלמוד מצוטטת האמרה ,כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם שלם וכל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם שלם". בהתכנסות המחודשת התקיים דיון על מה שקראנו והבנו מהטקסטים.
המפגש השני בסדרה עסק במות קדושים. את המפגש פתח ד"ר אלעטאונה בהרצאה מרתקת שבה פירק את המושג "ג'יהאד" – מושג כה טעון בימינו – ולימד אותנו על המשמעות האמיתית שלו, כפי שמופיעה בקוראן ופורשה על-ידי חכמי האסלאם. ד"ר אלעטאונה דיבר על הג'יהאד של הנפש, המחייב אדם במאמץ יום יומי, ועל הג'יהאד של החרב, הכולל חוקים מחמירים של אתיקה בעת מלחמה, ובהמשך לכך מי יכול להיות מוגדר כ"שהיד". לאחר מכן הנחתה ד"ר קלדרון לימוד המחבר בין המונח שהיד באסלאם לבין מות על קידוש השם ביהדות. קראנו יחד קטע מתוך מסכת ברכות בתלמוד הבבלי, המתאר את השיחה בין רבי עקיבא ובין תלמידיו בשעה שהוצא להורג. ברגע זה היה זמן קריאת שמע, שאותה התעקש רבי עקיבא לומר מתוך תחושת שלמות שבה חווה את ההקרבה של אהבת האל בכל נפשו. לאחר מכן דנו בחשיבות שהיהדות מעניקה למוות על קידוש השם והדמיון בינו ובין מהות השהיד באסלאם.
המפגש השלישי התמקד בסיפור העקדה. זהו סיפור מכונן בשתי הדתות, על אף היותו סיפור מורכב שלעתים קשה להכילו. במהלך המפגש קראנו את הסיפור בקוראן ובתורה ועמדנו על הדומה והשונה. כך למשל למדנו שבסיפור היהודי אברהם הולך עם יצחק להר מוריה בשקט זועק, בלי לשתף את בנו במה שעליו לעשות. בסיפור המוסלמי, לעומת זאת, אברהם מספר לבנו את אשר התבקש לעשות בחלומו ושואל אותו לדעתו. בנו מבקש ממנו לעשות זאת, ולמעשה מתמסר יחד אתו לבקשת האל. עוד מעניין היה ללמוד כי בסיפור המוסלמי כלל לא מוזכר שמו של הבן. ככל הנראה הסיבה לכך היא שאין זה משנה: הסיפור הדתי לא נועד ללמד אותנו היסטוריה אלא משהו על עצמנו. כשאנו קוראים את סיפור העקדה, עלינו לחשוב איפה זה פוגש אותנו, ומה אנו מבינים מזה לחיי היום יום שלנו.
המפגש הסוגר של הסדרה עסק במנהיגות של משה ופרעה, בהתאם לרוח הימים שלאחר חג הפסח. תחילה למדנו יחד כיצד החלה להתפתח האיבה לעם ישראל: מחיים משותפים יחד עם המצרים ועד כמעט רצח עם. נקודת המפנה חלה כאשר עלה פרעה ש"לא ידע את יוסף", אשר ראה בעם ישראל המתרבה איום. מתוך הטקסטים עולה דמותו כמנהיג המונע מתוך פחד ומניע באמצעות הפחדה. הוא פילג את המצרים, ולמעשה כולם סבלו ממנו. לעומתו, משה הוא מנהיג אשר יש בו ענווה, צדק ואמונה. מסיפורם אפשר ללמוד כי מנהיגות המתבססת על כוח היא בת-חלוף ונידונה לטבוע בים סוף, ואילו מנהיגות המתבססת על עוצמה פנימית וחזון היא שתצליח להוביל לשחרור ולטוב.
