בהרצאתה פרסה השופטת את היסטוריית שילובן של נשים במוסדות המדינה בתפקידי מפתח, תוך יישום עקרון השוויון בין בני האדם: "שוויון הוא התנהגות בשוויון בין שווים, ובין שונים על-פי שונותם". השופטת דורנר ביקרה את היעדר החוקה בישראל: "ישראל מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום ועדיין אין לנו חוקה. אין לנו פיגומים חוקתיים, והשלטון שלנו, יהא זה כזה או אחר, אין לו אותן הגבלות מתחייבות לדמוקרטיה שמגינות על המדינה ועל האדם היחיד ומכירות בזכויות האדם". לדבריה, בהיעדר חוקה, מדינת ישראל מתפתחת בעזרת בית המשפט העליון שיכול לקבוע שיש לנו זכויות אדם כל עוד לא נקבע אחרת בחוק. אנחנו זקוקים לשופטים עצמאיים, אולם בראש ובראשונה אנו זקוקים לחוקה הקובעת את כללי המשחק. החוק הוא שמגן עלינו גם מפני השלטון, מכיוון שהוא מעל השלטון ומעל לכוחות פוליטיים משתנים.
השופטת דורנר סיימה את דבריה בחזונה האישי: "אני הדלקתי את המשואה לכבוד נאמנותנו למדינתנו היהודית והדמוקרטית, לכבוד הזכות לכבוד, לזכויות האדם והאזרח ובמרכזם הזכות לשוויון, לחירות ולחופש הביטוי; ולכבוד הקפדתנו על כבוד האדם ברוח דברי רבי עקיבא, חביב אדם שנברא בצלם, כל אדם".
